מכתב מאמא
(עשרות שנות הסטוריה יהודית חוצת גבולות)
1938-1948
1936-1939 מאורעות תרצ“ו-תרצ“ח (המרד הערבי)
05.04.1937 הולדת בנעמי (הבעל לעתיד) בתל אביב
1937 נישואי סימה ויוסף / מותו של סבא אליהו
31.01.1938 הולדת גאולה בירושלים
23.02.1938 פתיחת נמל תל-אביב
09.11.1938 ליל הבדולח
01.09.1939 פריצת מלחה״ע ה-2
1939-1945 מלחמה / יוסף מתגייס לצבא הבריטי
NAAFI השק״ם של הצבא הבריטי
04.11.1942 סיום קרב אל עלמיין
1945 הקמת שכונת יד אליהו למשוחררי הצבא הבריטי
1947 מאי מעבר ליד אליהו, תל אביב
14.05.1948 ה׳ באייר תש״ח – הכרזת העצמאות
סיפור של תקופה של מאבקים ומלחמות!
לאחר שנות ״המרד הערבי״, מאורעות תרצ״ו-תרצ״ט, פרצה מלחמת העולם השניה ויצרה קואליציה עברית בריטי בא״י.
סבא יוסף מתנדב לצבא הבריטי ומשרת ביחידת חיל אויר במצריים. גאולה רואה אותו לעיתים רחוקות מאוד, מתחבאת ממנו כשהוא בא לביקור.
הוא חוזר באמצע עם פציעה ברגל.
מה שטוב בקשר לצבא הבריטי הוא השימוש בשק״ם הבריטי (הנאפ״י) ממנו מקבלים שוקולד מקופלת של קדבורי, וכמובן השיכונים לחיילים המשוחררים ביד אליהו, שהביאו את משפחת לוי מירושלים לתל אביב.
המקור לשיר הזה הוא שיר ביידיש – ‚אַ בריוועלע דער מאַמען‘ (‚מכתב לאמא‘) – אשר נכתב בראשית המאה העשרים על רקע גלי ההגירה הגדולים ממזרח אירופה לאמריקה. נתן אלתרמן לקח מן השיר את המסגרת הרעיונית – אם רחוקה, המתגעגעת ודואגת לבנה ומצפה לאות חיים ממנו – אך לא הותיר זכר מן המילים המקוריות; שמואל פרשקו הלחין מחדש את בתי השיר ומן המקור נטל רק את המנגינה של הפזמון החוזר.
בתאריך 23.12.1941 התקיימה הצגת הבכורה של תכנית נ“ט – ‚אוצר אַיֶּךָּ‘ – של תיאטרון ‚המטאטא‘. בשיר ‚מכתב מאמא‘ שולחת האם מכתב לבנה אשר נמצא בחזית, עם הדאגה של ה’ייִדישע מאמע‘.
השיר ‚מכתב מאמא‘ הושר לקראת סוף ההצגה, ואף על פי שבהצגה נועד המכתב לחייל המוצב בפרס, לא נטעה אם נרחיב את גבולותיו של השיר גם לאירופה ולאפריקה. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה ומתנדבים רבים מן היישוב העברי בארץ ישראל שירתו בצבא הבריטי, בחילות החַפָּרים, הרגלים, התובלה או האוויר. הם שירתו במזרח התיכון (מצרים, פרס), בצפון אפריקה ובאירופה, ושירו של אלתרמן התייחס לכלל מתנדבי היישוב, שהיו אז רחוקים מהבית ומאמא.
בשנת 1937, בשיא הצלחתו כמלחין בפולין, החליט פרשקו לעלות לארץ ישראל. כאן הוא הצטרף לקבוצה המכובדת של מוסיקאים שהלחינו את שירי להקת ‚המטאטא‘ (יחד עם מלחינים כמו משה וילנסקי, מרק לברי, ורדינה שלונסקי, נחום נרדי ועוד). בין 1943-1941 הוא הלחין את כל השירים לארבע תכניות של ‚המטאטא‘, שהוקדשו להווי המגוייסים והמגוייסות לצבא הבריטי. ובהמשך שירים שהפכו לאבני דרך, כמו ״באב אל וואד״, ״הג’יפ״, ״מוטי״, ״רבותיי, ההיסטוריה חוזרת״ ועוד.
בדו מינור, נוח לשירה
אֶת מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, בְּנִי הַטּוֹב,
וְלוּ יָדַעְתָּ מַה שָּׂמְחָה בּוֹ אִמָּא,
הָיִיתָ קְצָת יוֹתֵר מַרְבֶּה לִכְתֹּב.
וְשָׁבָה בּוֹ לִקְרֹא, גַּם לְשַׁנֵּן.
חֲבָל רַק שֶׁכָּהוּ קְצָת הָעֵינַיִם
וְהַדִּמְעָה קְצָת מַפְרִיעָה גַּם כֵּן.
וְשֶׁלְּקוֹרְפּוֹרָל (רַב-סַמָּל) אַתָּה מַתְאִים;
אֵינֶנִּי מְבִינָה מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת
אַךְ אִם זֶה טוֹב אֶשְׁלַח לְךָ סְרָטִים -
בַּחֲבִילָה אוֹתָם אָשִׂימָה.
צְמַח וּגְדַל,
קוֹרְפּוֹרָל, (רַב-סַמָּל)
אֲבָל זְכֹר אֶת אִמָּא.
מִתַּפּוּזִים הֵכִינָה אִמָּא,
שֶׁתֹּאכַל,
קוֹרְפּוֹרָל, (רַב-סַמָּל)
וְאֶת הַצְּלוֹחִית תָּשִׁיב לְאִמָּא.
אֶצְלֵנוּ כְּבָר קָרִיר, הַיָּם סוֹעֵר
שֶׁלֹּא תֵּצֵא לַהַתְקָפָה בְּלִי סְוֶדֶר
בַּחֹרֶף, בְּנִי, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר.
אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת בְּבַת אַחַת
אַל תִּתְאַמֵּץ לִסְחֹב שְׁנֵי טַנְקִים יַחַד;
מוּטָב תִּסְחֹב אוֹתָם אֶחָד אֶחָד.
אֲבָל אֲנִי אֶתֵּן לְךָ תָּכְנִית:
קְצָת תִּתְקַדֵּם, יַלְדִּי, וּקְצָת תָּנוּחַ
וּכְשֶׁתָּנוּחַ תִּתְקַדֵּם שֵׁנִית.
בַּחֲבִילָה אוֹתָהּ אָשִׂימָה
אַל נָא, אַל,
אַל תִּלְעַג לְאִמָּא
בָּעֲרִיסָה צָרַחְתָּ פְּנִימָה
וְגָדַל
וְעַכְשָׁו עַכְשָׁו לוֹעֵג לְאִמָּא.
תַּקִּיף אֶת הָאוֹיֵב בְּהַצְלָחָה,
תַּקִּיף אוֹתוֹ עִם מִישֶׁהוּ בְּיַחַד
וְאַל תַּקִּיף אוֹתוֹ בְּעַצְמְךָ.
אֲבָל, יַלְדִּי ,הַקְשִׁיבָה לִדְבָרַי:
מוּטָב אַל תִּתְנַפֵּל עַל גֵּנֵרָלִים,
תִּתְפֹּס דִּיבִיזְיַת חַיָּלִים וְדַי!
אֲבָל אֶת זֹאת, יַלְדִּי, אַזְכִּיר לְךָ:
שֶׁאִם תִּתְפֹּס אֵיזוֹ עֶמְדָּה סְטְרָטֶגִית
תִּתְלֶה מִיָּד פִּתְקָה שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ!
לִבָּהּ לְךָ הוֹמֶה בָּהּ פְּנִימָה.
אִם תּוּכַל,
קוֹרְפּוֹרָל, (רַב-סַמָּל)
כְּתֹב יוֹתֵר לְאִמָּא.
שֶׁגַּם צְלוֹחִית רִבָּה יֵשׁ פְּנִימָה
שֶׁתֹּאכַל,
קוֹרְפּוֹרָל, (רַב-סַמָּל)
וְתָשׁוּב, תָּשׁוּב בָּרִיא לְאִמָּא!
ברה מינור, טיפה גבוה
הזמר המקורי יעקב טימן (יותר שנסוניירי מזמר)0
בפה# מינור, מאוד נמוך (או מאוד גבוה)
מקורות
מעמוד עונג שבת
מאמר מקיף ומעניין מאוד מאת את דן אלמגור ודוד אסף
מעמוד זמר רשת
עמוד קלאסי
על שמואל פרשקו
הסיבה אשר היא ביקשה, שיחזירו לה את הצלוחית מאוד פשוטה… כך, היא בעצם דאגה שהן תחזורנה לראות אותה. מן התחייבות שכזו. כאשר יצאתי ללימודים בחו“ל, סבתא שלי נתנה לי מטבע פשוט „למזל“ וביקשה שאדאג להחזיר לה…וגם הוסיפה ואמרה שכך, היא יודעת שלא אשאר שם ואחזור לראות אותה. זה היה מנהג עוד מהגולה, כשנפרדו דאגו לתת משהו שיש צורך להחזירו וכך בעצם „נחתמה התחייבות“ להפגש שוב. (תגובה בפייסבוק)
על מקורן של המילים ‚ותשיב את הצלוחית לאמא‘ סיפרה אחייניתו של אלתרמן בתכנית של נתיבה בן-יהודה: אשתו של אלתרמן, רחל מרכוס, ואחותה היו נוסעות עם משפחותיהן כל ליל סדר לאמא שלהן בחדרה. האם היתה מכינה לכבוד הפסח ריבה מיוחדת ונותנת אותה בצלוחיות לבנותיה. היא תמיד הדגישה שהיא רוצה את הצלוחיות בחזרה. כיוון שבשנים אלה לא היה קל לנסוע מתל אביב לחדרה, היו מביאים את הצלוחיות בראש השנה והן חיכו שוב עד פסח. אלתרמן היה מאד משועשע מעניין זה ומהבקשה להחזיר את הצלוחיות, ולכן שירבב אותו בשיר.
חיל העזר העברי, 1940