Research CHASSIDOF – Tzippora

משפחת חסידוף

מכל הסיפורים ופיסות המידע מכאן ומשם לא הצלחתי להבין בוודאות את סיפור משפחת חסידוף / חסידשווילי. זה לא נתן לי מנוח והייתי חייב להכנס בעבי הקורה.

אמא (גאולה) סיפרה לי בהכנות ליום הולדתה ה-75 מן סיפור כזה שנשמע לי מאוד יפה:

כשנולדה ציפורה אמר אביה ״נולדה לנו ציפור, היא תקח אותנו לארץ ישראל״. קמו ועלו ארצה בשנת 1882.

זו השנה הרשמית של ״העליה הראשונה״ ואני מייד הרגשתי שבעצם הרצל וסבתא ציפורה הם סוג של קולגות ובזמן שהוא כתב מאמרים היא יצרה עובדות בשטח! מקריאה של זכרונות עליזה נוספו כמה פרטים, אבל עדיין לא ברור לגמרי מי עלה? מתי עלו? כמה הם היו?

במסמך מס. 1 מדובר על חמישה אחים לבית חסידוף (שבארץ).
דניאל / ראובן / שבתאי / יוכבד / ציפורה
מדובר על עוד ״אחיות״ שנשארו בחו״ל… ״מכאן שלא היה לי סבא ולא סבתא״!
מה זה אומר? שהורי ציפורה נשארו בחו״ל עם הבנות האחרות?

אבל אח״כ היא מספרת את סיפור רציחתו של סבהּ (משה חסידוף) בידי ערבים באזור בית לחם.
אז הם כן היו בארץ?

הערה: המשכתבת של מקור 1 הדפיסה את השפה המדוברת של עליזה בלי תיקונים דקדוקיים (זכר/נקבה, יחיד/רבים). לפעמים היא לא מבינה נכון, כי היא לא מכירה את המשפחה!
תוסיפו לזה את העלמותה של ה״ע״ הגרונית מהשפה ותקבלו בלבול כמו: ״יוכבד ואמם צפורה 5 אנשים״.
אנחנו מניחים שהכוונה ״ועמם ציפורה – סה״כ 5 אנשים״.

המשכתבת של מקור 2 תיקנה בהרבה מקומות את הדקדוק והוסיפה הערות מבהירות. עדיין ״אמם״ או ״עמם״ לא ברור!
בכל אופן כנראה שמדובר בחמישה אחים ואם.
(מעניין היה להשיג את ההקלטות ולהבין חד משמעית. ישנם גם הרבה וריאנטים אחרים ״התנפלו/התנכלו״ וכ״ו)

אוקיי! אז אנחנו מניחים שהורי ציפורה היו בארץ, כלומר עלו ארצה!
הסיבה ״שלא היה לי סבא ולא סבתא״, היא לא בגלל שהם נשארו בגרוזיה עם ״הבנות״, אלא פשוט שהם נפטרו (ונרצחו) לפני שהיא נולדה (1928!).

ובכל זאת: מתי הם עלו? כולם יחד? מה קרה עם ״הבנות״ בגרוזיה?

Google זה ה-KGB המודרני!

בחיפוש ראשוני ב google מצאתי תיעוד בפרוייקט של ״יד בן צבי״.
הם עשו השנה פרוייקט יפה של ״תיעוד בימי בידוד״ https://www.ybz.israelalbum.org.il/
ושם מצאתי אלבום של גברת בשם רבקה טאוב: אלבום רבקה טאוב

רבקה טאוב היא נכדתו של ראובן חסידוף – אחיה של ציפורה.
בתו של ראובן – שמחה חסידוף (בת דודה של עליזה) – נישאה ליהודי פרסי, בצלאל בו חיים, ורבקה טאוב היא אחת מבנותיהן.

היא מספרת שם את סיפורו:

ראובן חסידוף ובתו שמחה חסידוף (בן חיים) – סיפור חיים
״ראובן חסידוף נולד בשנת 1876. בשנת 1893, כשמלאו לו 17 שנים, עלה לארץ-ישראל ללא הוריו יחד עם אחיו דניאל ואחותו ציפורה. הם התגוררו בסמוך לשער שכם שמצפון לעיר העתיקה בסמוך לבית הכנסת הג’ורג‘ בשכונת הגורג’ים (גאורגיה) הידועה גם בשמה שכונת ‚אשל אברהם‘. ראובן עבד תחילה כפועל בניין ולימים התקדם והיה לקבלן. הוא הכיר את רבקה בכורה, ילידת 1885 בעיר העתיקה בירושלים והשניים נישאו בשנת 1899. במהלך השנים נולדו לזוג שישה ילדים: אהרון, שמחה, רפאל, מזל, משה ושרה. בהמשך עברה המשפחה להתגורר בשכונת זיכרון משה, שראובן היה אחד מבוניה. במלחמת העולם הראשונה, כשהטורקים גייסו גברים יהודים לצבא, גורש ראובן למצרים זאת מכיוון שהיה בעל נתינות רוסית. רעייתו, רבקה בכורה, הייתה בעלת נתינות עות’מאנית ולכן הורשתה להישאר בירושלים יחד עם הבן אהרון והבת שמחה.

בתקופת המנדט הבריטי בנה ראובן בתים בשכונות שונות בירושלים: במקור ברוך, זיכרון משה ובשכונת גאולה. בנוסף בנה בשנת 1937 גם את שכונת חסידוף בפתח-תקוה, כמו גם הוא סייע בתכנון ובסלילת כביש ירושלים-יריחו. ראובן נפטר בתל אביב בשנת 1950 כשהוא בן 80, ונקבר בבית העלמין בנחלת יצחק. לימים נקלעה משפחת חסידוף לקשיים כלכליים ועברה להתגורר בתל אביב, מלבד הבת שמחה ובעלה בצלאל בן חיים, שנשארו להתגורר בירושלים.״

מה שאכן מתאים הוא:
– הדודה ״בכורה״ מסיפורה של עליזה
– המעבר של כל השושלת מאזור שער שכם לאזור ה״נחלאות״ ושכונת גאולה.

מה שמעלה תהיות הוא:
״בשנת 1893, כשמלאו לו 17 שנים, עלה לארץ-ישראל ללא הוריו יחד עם אחיו דניאל ואחותו ציפורה.״
– אז הם עלו שלושה ילדים בלי ההורים?
– בת כמה הייתה ציפורה, בת 10-11? לא הגיוני! זה לא תואם לסיפור של עליזה.

מה שעוד מעניין הוא שמות הילדים של ראובן:
אהרון / שמחה / רפאל / מזל / משה / שרה

מילה לגבי שמות
אבי תמיד צחק על המשפחות המזרחיות שקוראות לכל הנכדים ע״ש ההורים שלהן. הוא כמובן לא הודה אף פעם ששמות ילדיו ״אוד״ ו״מרית״ הם וריאציות על שם הוריו ״יהודה״ ו״מרים״…
משפחת חסידוף לא היתה שונה בעניין הזה מכל היהודים (ובעצם מכל העמים…Eriksson, Sturludóttir)
אז זה לא חוסר דמיון שכמעט בכל דור היו סה״כ אותם שמות פרטיים.
זה כמובן מקשה מאוד על עבודת המחקר ומבלבל את הזיהוי של האנשים.
נוסיף לזה את הוריאנטים של שמות המשפחה: חסידי שווילי / חסידשווילי / חסידוף / חסידוב (הכל סיומות של ״הבן של…״ בשפות שונות ותעתיקים שונים) ותבינו שאני בשבועיים האחרונים כמעט נטרפה דעתי…!

היתרון היחיד הוא שיש אפשרות לזהות זיקה ברורה!
למשה חסידוף היה חשוב להקיף את עצמו ב״מזל״ ו״שמחה״.
האבות המייסדים שלנו היו תמיד שם עם ״שרה״, ״רבקה״, ״יוכבד״, ״אברהם״, ״יעקב״ ״משה״ ו״אהרון״.
ובאופן כללי ביקשו דין טוב ורחמים מאלוהים עם ״דניאל״ ו״רפאל״, ״עמנואל״ (וגם ״חנון״)
– על זה שבסוף רצחו אותו ערבים היה אומר בנט ״מכה קלה בכנף״…! –

ראובן חסידוף ורעייתו רבקה בכורה, תמונת סטודיו
תאריך: 1929 - 1931 — לחץ להגדלה

רבקה בכורה חסידוף בפתח ביתה, שכונת זכרון משה. ירושלים — לחץ להגדלה

רבקה בכורה עם בתה שמחה וכלתה ראשל (אשת אהרון חסידוף) בבית המשפחה, שכונת זכרון משה, ירושלים — לחץ להגדלה

ראובן חסידוף ורבקה בכורה (לבית מזרחי)
אז למדנו משהו על אחיה הגדול (לא הבכור) של ציפורה.

משמאל:
– ראובן חסידוף ורעייתו רבקה בכורה, תמונת סטודיו / תאריך: 1929-1931
– רבקה בכורה חסידוף בפתח ביתה, שכונת זכרון משה. ירושלים / תאריך: 1930-1939
– רבקה בכורה עם בתה שמחה וכלתה ראשל (אשת אהרון חסידוף) בבית המשפחה, שכונת זכרון משה, ירושלים / בנות המשפחה בלבוש חגיגי

למטה:
ראובן חסידוף (במרכז, חבוש לראשו כובע ואפודה) ועובדיו לפרוייקט סלילת כביש ירושלים – יריחו / תאריך: 1927

סיפור:
ראובן, שהיה קבלן במקצועו, נהג להביא לפועליו את המשכורת החודשית שלהם. באחד הימים עצרה חבורת שודדים בדואים את המשאית שבו נסע ושדדה את כל כספי המשכורת. בסיפור שעבר במשפחה סופר כי השודדים לקחו מראובן את חליפתו וגם את שעון הזהב שענד על ידו והוא נאלץ לשוב לביתו שבשכונת זיכרון משה בירושלים כשהוא לבוש רק בתחתוניו.

הק.ג.ב. המודרני – גוגל – עזר לי בבירור שאלותי.
אבל האתרים שמצאתי נתנו לי פיסות מידע, בחלקן מאוד סותרות, והיה צריך לעשות סדר בבלאגן.

מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

האתר של אילנות היוחסין וערכות ה-DNA

אתר שמתעד קברים בכל העולם

אתר של אילנות יוחסין
(ותודה לחיימק׳ה על הטיפ וגם לשובלים על המידע)

אתר מצויין לכל האתרים הארכיאולוגים
באזור עיר דוד-סילוואן-הר הזיתים וגם לקברים

הבעייה היא, ש ה מ ו ן אנשים בונים אילנות יוחסין ומזינים מידע שבחלקו הוא שגוי, לא מבוסס או חלקי. הרבה מידע מועתק ממאגר אחד לשני בלי יכולת לביקורת, ככה שנפוֹצוּת של מידע לא מעידה על מהימנות. בסוף נאלצתי גם ״לשחד״ אתר מסויים שלא הגיב ללחץ הפיזי המתון שהפעלתי.
אני אחסוך לקורא היקר את עבודת הבילוש כי ״נערת הג׳יימס-בונד״ הפרטית שלי כבר כמעט זרקה אותי מכל המדרגות… והילדים שלי כבר צוחקים עלי… ״איפה אבא? הוא עדיין תקוע ב״ציפורה״ הזה? איזה דפוק״…

אסכם את הממצאים:

כמה ילדים, כלומר אחים ואחיות, יש במשפחת חסידוף הזאת?

תשובה: לפחות 5 מקסימום 7 (…וואלה יופי!)

Mazal
מזל

18??
-19??

Moshe
משה

18??
-19??

משפ׳
חסידי שווילי

אנחנו מתחילים במה שידוע מעליזה ומכולם:
משה ומזל וחמישה אחים…

Daniel
דניאל

-

Reuven
ראובן

-

Shabtai
שבתאי

-

Yocheved
יוכבד

-

Tzippora
ציפורה

04.03.1882
- 17.05.1973

בחלק מהאתרים יש רשומות על 5 אחים, בחלק על 6 אבל עם שם שונה לבת השישית ובסוף מצאתי אחד עם 7!

דניאל חסידוף
ויוכבד (לבית מיקא / מצ׳יבלישווילי)
זה האח הבכור שמדובר בו!
הוא הפך להיות ראש העדה הגוּרג׳ית בירושלים וכפי שעליזה מספרת דאג רבות לנזקקים.
בהמשך עבר התואר לבנו אברהם שבינתיים התעשר כקבלן ומנהל בנק דיסקונט.
נולד ב 1867 ונפטר ב 08.07.1953

אשתו יוכבד לבית מיקא (1880-1958) שהכיר בארץ, מוצאה גם מגרוזיה.
היא היתה צעירה ממנו ב-13 שנה ובערך בגילה של ציפורה, כך שילדה את בנם היחיד (מה שלא טיפוסי למשפחות הגרוזיניות!), אברהם (אלבר) ב-1898, בערך בן גילו של דוד ז׳אק…

על אברהם (אלבר) חסידוף כתוב בוויקיפדיה:
אביו, דניאל חסידאשווילי (ხასიდაშვილი), עלה לירושלים עם משפחתו מאחלציחה בגאורגיה ב- 1883.
זאת נראית לי האינפורמציה הנכונה(!) ולא כמו שרשמו בטעות צאצאי ראובן…

אברהם הבן, כמן ראובן האח עסק בבניה – כמו משה בנה של ציפורה. הם כולם קנו גם קרקעות מהכפרים ליפתא ושועפט וחלקם הפסידו אותם בעקבות מלחמת השחרור. קנו ובנו גם בפתח תקוה ורעננה…
אלבר נישא לגרסיה לבית הדייה – גם היא צעירה ממנו ב13 שנה – ונולדו לו 5 ילדים. בתו גאולה (שהאגדה מספרת ששכונת גאולה בירושלים נקראת על שמה) נישאה לימים לאליעזר שמואלי, מנכ״ל משרד החינוך.
בנו דני (שהיה מן נער שעשועים) נישא לזהבית לבית לוין, שאחותה ציפורה 🙂 (ציפי), כיום ציפי רפאלי ״יושבת״ כרגע על עבירות מס שלה ושל בתה בר! זה האבק כוכבים שלנו…
אגב, על ציפי רפאלי ה״אמא של״ שהיתה יפה בזכות עצמה נכתב השיר ״אני רואה אותה בדרך לגימנסיה״…
אגב 2, על שמו של אברהם שהפך כמובן ל״יקיר ירושלים״ נקרא רחוב בשכונת גבעת משואה שמצטלב עם רחוב ״מיס לנדאו״… וזה עוד סיפור (בהמשך!).

מי שרוצה להעמיק באילנות היוחסין של משפחה זו יכול להכנס ל GENI או ל MyHeritage בקישורים האלה.

שבתאי חסידוף
זה האח שעליזה מכנה אותו ״האח השלישי״!
לגביו אין ש ו ם מ י ד ע ב ר ו ר !

באתר בית התפוצות נותנים לו שנת לידה של אחיו דניאל. זה לא הגיוני. אם היו תאומים זה היה ידוע ומופיע בסיפורים ולא ״האח השלישי״.
ב-MyHeritage יש רישום אחד מבולבל בו הוא נולד אחרי שנפטר, אבל לפחות כאן מופיעה האחות יוכבד שלא מופיעה במקומות אחרים…!
כך ששנת הלידה לא ברורה. אני מעריך שנולד באמצע-סוף שנות ה 70′.

לגבי הפטירה נחלקות הדעות בין 2011 ו-2018. אנחנו יודעים ששרה וייס, שנקראה ״שרה חיה״, כונתה כך לזכר אחותה הקטנה שנפטרה. עמנואל נקרא ״עמנואל שבתאי״, מן הסתם לזכר שבתאי חסידוף אח ציפורה. הוא נולד ב-1921 אבל זה לא אומר בוודאות אם הזכרון היה טרי או קצת פחות.

אין אשה, ילדים או עקבות אחרים… בקיצור – תעלומה!

רישומים
אמא גאולה סיפרה לי אתמול שכששאלו את ציפורה ״מתי נולד זה וזה״ או ״מתי קרה זה וזה…״ היא אמרה ״לכו תסתכלו במחברת״. סבא אליהו היה רושם במחברת שבעליית הגג את האירועים החשובים. עבורינו זה קשה לתאר, אבל כן, הטורקים לא רצו אחריהם לתעד כל דבר. למי היה אכפת? לא קיבלת ביטוח לאומי עבור הילדים שממילא ילדת אותם בבית.

אז הנה יש איזה פתק שהתגלגל לידינו…

הפתק
את הפתק הזה כתבו דניאל או ראובן חסידוף.
את החותמת ״א. חסידוף״ טבעו בוודאי מאוחר יותר אהרון או אברהם, בניהם הבכורים (בהתאמה). שניהם הרי עוד לא נולדו ב-1888/תרמ״ט. גם בעת פטירת שבתאי היו עוד ילדים.

לדעתי בזכות הפתק הזה כל האתרים בכלל יודעים את תאריך פטירתו (הרצחו?) של משה ואת שם אמו, מזלטוב. (למרות שקצת מוזר שכתוב ״נפטר״, ואפילו לא מצוין הי״ד או משהו כזה…)
אותו הדבר לגבי תאריך פטירתה של האם מזל בת חנה.

מה שמעניין הוא הרישום לגבי ה״אח״!
היות ודניאל וראובן האריכו ימים ברור שמדובר בשבתאי. בכל זאת, מדוע לא כתוב שמו כפי שמקובל?
מדוע השאירו מקום והוסיפו את היום המדוייק בחודש אדר מאוחר יותר?
כשבוחנים את הכתב מתבררת השנה 1911!! תרע״א!!
זה מה שקורה כש״ישראלים״ קוראים פתקים עתיקים ושוכחים את הנודניק ההוא מפרוואנס שהמציא לנו כתב חרטומים יהודי – כתב רש״י.
האות שנראית כמו ״ח״, היא ״א״ בכתב רש״י.
הרישום העליון נכתב בכתב דפוס של סת״ם. שני הרישומים הבאים בכתב יד. מעניין שכתב היד מראה על תערובת בין אותיות ״מודרניות״ או סת״ם לבין אותיות כתב רש״י.
בקיצור! הוא נפטר ב-1911 ואם הוא אכן נולד בסוף שנות ה-70′, אז הוא היה בתחילת שנות ה30 שלו.
אבל מה הקטע? למה זה כ״כ מסתורי?
אולי הוא כן היה נשוי (הם כולם התחתנו מוקדם והביאו ילדים לעולם) והאלמנה התחתנה ו״המשיכה הלאה״ ככה שלא נותר מי שיוקיר את זכרו? אבל אפילו בלי קבר? הרי מזל, האמא, נפטרה שלוש שנים קודם והקבר שלה כן נמצא בחלקת הגרוזינים בהר הצופים…!

יש שם מצבה אחת מעוררת חשד…
אחת בשם רות אלישאקשוילי בת מנשה ״הנולדה מן שמחה אשת שבתאי״ נפטרה בשנת 1984. מבחינת גילה היתה יכולה להיות בתו. מדוע אחרת לציין שאמהּ היתה ״אשת שבתאי״?
זה נותר מיסתורי מאוד…

ציפורה חסידוף
ואליהו (חונדיאשווילי / חנון)
אמנם ישנם אילנות יוחסין שמתעלמים ממנה ומציינים 5 אחים אחרים, אבל ברובם היא מופיעה. אנחנו הרי יודעים שהיא היתה קיימת!
יש כאן תמונה אחת צעירה יותר מחתונת משה (מוריס) חסידוף, בנו של ראובן מסביבות 1950 (בת 68~).

ועוד תמונה מעניינת כצעירה.
תאריך פטירתה מצויין על קברה: 17.05.1973 / טו‘ אייר תשל“ג
תאריך לידתה הזין מישהו לאתר בית התפוצות והוא נראה אמין: 04.03.1882
אני מניח שמה שכתוב אצל אברהם חסידוף בויקיפדיה נכון ומתאים לסיפור של אמי. לאחר שנולדה ב 1882 החליטו ההורים לקרוא לה ציפורה ו״לעוף״ איתה לארץ ישראל ב-1883.

מנוחת עולמים
ועוד סיפור משעשע שסיפרה לי אמי: כשנפטר סבא אליהו קברו אותו בחלקת הגרוזינים בהר הזיתים ולסבתא ציפורה קנו חלקת קבר לידו. אבל אז נפטר אחיו ברוך, כפי הנראה בניו יורק, והובא להקבר בארץ ליד אחיו הגדול.
זה שברוך נמלט מהגיוס לצבא הטורקים במלחה״ע הראשונה לא הביא לו כזה גליק גדול. הוא נפטר ב-1947 סה״כ בגיל 49. וזה שבא למנוחת עולמים בעיר הולדתו… שנה אח״כ הוא עבר לידי הירדנים במלחמה.

סבתא ציפורה מאוד התבעסה שהיא לא תוכל להקבר ליד בעלה. (נדמה לי שאפילו קנו לה חלקה חדשה בהר המנוחות…?)
אבל היא התעקשה והאריכה ימים וחיכתה עד שישחררו את ירושלים ואת חלקת הקבר שלה! ואז היא נהנתה עוד קצת משנים של אופוריה וחצי שנה לפני מלחמת יום כיפור החליטה שהספיק לה.

אפרופו אליהו וברוך: אני לא מבין משהו… הבנו שהנשים הגרוזיניות בזמנו התחתנו בגיל צעיר מאוד ובזמן שהבעלים שלהם בנו בתים וסללו כבישים במרץ הן ייצרו דיירים ונהגים… והרבה! אז מה עשתה אמא של אליהו, שנולד ב-1875, עד שנולד ברוך ב-1898? זה 3 2 ש נ ה !!
היא לא עשתה טרקינג בנפאל…!
אז או שמסתובבים להם כמה עשרות חונדיאשווילים מלייאַנים באמריקֶה ומתחבאים מאיתנו, או שסבא-רבה יעקב-מאיר המציא איזה שיקוי קסמים.
מאוד חשוד…!

יוכבד חסידוף (אלישע?)
ואברהם (לוי? / אלישע?)
יש רשומות שונות מאוד לגבי ״יוכבד״ חסידי שווילי / חסידוף.
בבית התפוצות היא כלל לא מופיעה. ישנם 6 אחים ואחיות, אבל בלעדיה.
ב-MyHeritage היא מופיעה, לרוב במקום אחות אחרת.
היכן שהיא מופיעה ניתן לה תאריך שנת הלידה 1885.
כתוב שנפטרה ב-1912 מ״מחלה״, בגיל 27.

במקום אחד כתוב שנישאה לאברהם לוי, גוּרג׳י. במקום אחר לאברהם אלישע בבנימינה. לא ברור.
אבל בהתחשב בזה שאברהם לוי גוּרג׳י היה גם בנאי, זה הגיוני – אחד מהבראנג׳ה.

אבל יש פה בעיה!!
אם היא נולדה ב-1855, היא קטנה מציפורה בשלוש שנים.
זה לא מתאים לסיפור של עליזה.
היא היתה צריכה להיות מבוגרת ממנה ״בכמה שנים״ על מנת שתלך לבית ספר לפניה. ובאחת הרשומות מצאתי שבכלל היוכבד אלישע הזאת הלכה לבית ספר ״אוולינה דה רוטשילד״. אז בדקתי מי זאת ה״מיס לנדאו״ הזאת שמתחרה ברוטשילדים?

״מיס לנדאו״
אז כן, הסתבר ש״מיס לנדאו״ היתה המנהלת האגדית של בית הספר לבנות על שם אוולינה דה רוטשילד. היא העלתה את קרנו של בית הספר. זהו בית הספר הותיק ביותר בארץ הקיים עד היום.
הוא הוקם ב-1854 ע״י רוטשילד הצרפתי ועבר ב-1868 לענף האנגלי של משפחת רוטשילד, ושמו הוסב ל״אוולינה דה רוטשילד״. אבל רמת הלימוד בבית הספר ״לא הייתה גבוהה ולא השתוותה לרמת הלימוד בבית הספר לבנים כי“ח״ (אליאנס).
ב-1899 הביאו את חנה יהודית לנדאו מאנגליה שהחליפה את שפת בית הספר מצרפתית לאנגלית, והפכה את המוסד לדו – לשוני עברי – אנגלי. היא הכניסה רוח פמיניסטית למוסד אם כי מסורתית ולא בהכרח ציונית. בתקופתה נקרא בית הספר בפי תושבי ירושלים בשם „מיס לנדאו“, שכן היתה זהות מוחלטת בין בית הספר והמנהלת שלו.

אז זה שעליזה קוראת לבית הספר ״מיס לנאדו״ זה בדיעבד.
״כשהגיעה שעתה (של ציפורה) להכנס ל״מיס לנדאו״, כשהיתה בת שש״, זה 1888, מיס לנדאו עוד לא חלמה על ירושלים… כשהיא כבר באה היתה ציפורה כבר אמא לדוד ז׳אק.
ויוכבד? לפחות בת 20… לכן כתוב אצלה ש״למדה בבית ספר ״אוולינה דה רוטשילד״.

בית ספר „למל“
זה בית הספר השלישי שתמיד מופיע בסיפורים (אתמול, בטיול בגוגל-רחוב ליד ביתה של ציפורה בר׳ח שדי חמד ראיתי את המבנה ושאלתי את אמא מהו? לא זיהינו…)
נפתח ב-1856 כבית הספר המודרני הראשון לבנים שנוסד בירושלים. נגד חרם של האשכנזים, עם 40 תלמידים ספרדים ומורים ספרדים בלבד. יסדה אותו בתו של האציל האוסטרי-יהודי שמעון למל, ע״מ להביא חינוך אירופאי ליהודים האשכנזים מה״ישוב הישן״ (בדיוק מה שלא רצו!) ולאהבה והכרת טובה לארץ מולדתה אוסטריה (יופי!).
ב-1903 היתה חנוכת בנין משכן הקבע מחוץ לחומות בשכונת זכרון משה (150 מטר מבית ציפורה).
ב-1913 ביה״ס היה במרכז ״מלחמת השפות״ (כנציג הגרמנית).
ב-1921 הפך למוסד לבנות שנקרא „בית ספר לבנות א‘ (למל). בהמשך הפך לביה״ס העממי הגדול בירושלים עם 550 תלמידים.
כאן למדה גאולה אמי.
כיום הוא… ישיבה! (אלא מה?)
אז האשכנזים מהישוב הישן בסוף ניצחו… 🙂

בית ספר אליאנס (כי“ח – כל ישראל חברים)
הוקם ב-1882 כבית ספר לבנים לאחר שנים של התנגדות תושבי הישוב הישן האשכנזים. הספרדים לא החרימו אותו.
בשנת 1906 נוסדו גם בית ספר לנערות וגן ילדים. כאן למדו צרפתית וכאן למדה עליזה (לפי מה שהבנתי).